טיפול באמצעות פרחי באך בויסות חושי \ תחושתי (SPD) - ילדים
האבחנה של ליקוי בויסות תחושתי לא מוכרת מספיק, והורים רבים לא מודעים אליה.
לא מעט תקלות תקשורת, כעסים ומתחים עם הילדים נובעים על הרקע הזה. הטיפול יעיל יותר ככל שהוא ניתן מוקדם יותר, בעיקר בגלל שהמוח גמיש יותר בגילאים צעירים.
מהו ליקוי בויסות החושי?
לכל אחד מאיתנו, יש מספר דרכי חישה: קולות, מראות, מגע ועוד (בהתאם לחושים).
מערכת העצבים מקבלת מידע מהחושים ועושה במידע זה שימוש כדי ליצור תגובות.
לצורך ההסבר- נדמה את עוצמות התחושות הללו לסקאלה, כאשר בצד אחד יש רגישות יתר ואילו בצד הנגדי יש תת רגישות, כל אדם נמצא איפשהו על הרצף, כי כל אחד מפרש אחרת את התחושות. אצל רוב האנשים תהליך של הויסות החושי מתרחש בצורה אוטומטית ורצופה.
ניתן לחלק את ההפרעה בויסות החושי:
רגישות יתר (תגובתיות יתר) - ילדים שחווים את הגירויים בעוצמה רבה (מדי)
תת רגישות (תת תגובתיות) - ילדים שחווים את הגירוי בעוצמה חלשה
חיפוש חושי - חיפוש אקטיבי של גרויים חושיים באופן כמעט תמידי
רגישות יתר-
במצב של רגישות יתר תחושתית, לילד יש קושי להגיב באופן מותאם ומסתגל לסביבה, בגלל שסף הגירוי שלו נמוך, הוא יחווה באופן שלילי גם גירויים תחושתיים הנחשבים בלתי מזיקים.
ילד בעל רגישות יתר יכול לא לאהוב מגע (גם לא חיבוקים וליטופים), יש לו קושי להסתפר, לחפוף ראש, הוא לא יאהב ללכת יחף על דשא או חול, שונא ללבוש חולצת גולף, תוויות הבגדים מציקות לו ויתכן שתהיה לו בעיה עם חלק מסוגי הגרביים.
גירויים שעבור רובינו הם טריוויאליים הוא יפרש כחוויה שלילית, שקשה לו להתמודד איתה. לדוגמא כאשר ילד יגע בו בצורה מפתיעה, הוא ייתן פרשנות מוטעית למקרה, יחשוב שהוא מציק לו וזאת מאחר והוא חווה את הנגיעה הזו ככואבת וכביטוי לאלימות.
על כן, עשוי הילד שיש לו רגישות יתר, לפתח התנהגויות מסוימות שיאפשרו לו להימנע מחשיפה לגירויים שקשו לו לשאת.
*קיימת אופציה שרק חלק מהתחושות נחוות ברמה של הצפה ואילו אחרות ברמה נורמטיבית.
תת רגישות (תת תגובתיות) -
ילד עם תת רגישות זקוק למגע חזק וזאת בגלל סף הגירוי הגבוה שלו. כלמר, הילד קולט בעוצמה חלשה גירויים גם כאשר הם חזקי הוא כמעט ואינו מרגיש את עוצמת הגירוי.
בכדי לחשוב את הגרוי יש נטיה להגיע למצבי אקסטרים ואפילו סכנה (מבלי להבין את ההשלכות של המעשים) רק בכדי לחוש את הגרוי הרצוי. לדוגמא- ילד שיקפוץ ממקום גבוה בסביבה לא בטוחה שעלולה להגרום לפציעה. או ילד שיקפוץ גם על חבריו ללא ההבנה שמעשה כזה כלול להכאיב להם. לרוב הקשיים ילו גם בכישורים החברתיים שלהם.
גם תפיסת הכאב שלו לרוב שונה וכאשר יחבל או יקבל מכה, לרוב לא יתלונן.
חיפוש חושי (סנסורי) -
ילד שמאופיין בחיפוש חושי יש לו צורך בחוויות חושיות באופן תמידי והוא יחפש אותן באופן אקטיבי בכדי להגיע למצב של איזון. לרוב זה יתבטא בתנועתיות ובאימפולסיביות.
בכדי להגביר את התחושה- יש לו נטייה לגעת בצורה שלא נעימה לסביבתו, להיצמד, לחבק חזק, הוא אוהב לגעת בכל מה שסביבו, להתחכך. הוא יפעיל יותר כוח גם על חפצים (צעצועים, משחקים, צבעים). מאפיין נוסף הוא ההנאה מהתרסקות על הרצפה, קפיצות, התנגשויות והשתוללויות מסוכנות והצורך בהכנסת חפצים לפה כגון חלקי בגדים, קצוות שיער שאותם הוא לועס ומוצץ.
בגלל החיפוש התמידי לגירויים בסביבתו הגורם לחוסר מנוחה, לעיתים מאבחנים אותו בטעות כבעל קושי בקשב וריכוז.
למה חשוב לטפל בבעיית הויסות החושי?
ילדים נדרשים להתאים את עצמם למסגרות ולדרישות הסביבה וכאשר הם חווים את הקושי הזה נדבקת אליהם התדמית שהם ילדים מציקים, עקשנים, בכיינים ועוד.
בעוד יש להם בעיה אובייקטיבית שמתעלמים ממנה, והילד מקבל תגובות שליליות וכועסות מהסביבה שלו לרבות ההורים, החברים והגננת\המורה. מרבית הילדים ילמדו להתנהל ולהתמודד עם הקשיים ככל שיתבגרו, אך הם יחוו אותם במהלך חייהם.
איך מטפלים בליקוי בויסות חושי\תחושתי?
הקשיים התחושתיים של ילד עם ליקויים בויסות חושי מתבטאים ברמה ההתנהגותיות, כאשר יש הפרעה בתפקוד היומיומי בבית, בגן\בית הספר, חשוב שיקבל מענה. ניתן לטפל בהצלחה באמצעות תמציות פרחי באך בהתאמה אישית, שיובילו לשיפור ולאיזון טוב יותר של המערכת החושית. בנוסף, אני מנחה את ההורים ומלמדת אותם על הביטויים של הליקוי, אני מציעה כיצד להתמודד עם הילד בבית ולסייע לו לעיתים, המודעות וההבנה שלי הליקוי מובילה להקלה מסוימת. בחלק לא מבוטל מהמקרים שמגיעים אלי, אני ממליצה לשלב את הטיפול בפרחי באך עם טיפול אצל מרפאה בעיסוק.
למרות שהתופעה מוכרת כבר שנים, באופן מצער, חלק גדול מאנשי המקצוע בתחום החינוך, הטיפול והייעוץ (לרבות רופאי ילדים) אינם מזהים את הסימפטומים של ויסות תחושתי. כך יוצא, שלעיתים מגיעים אלי ילדים לטיפול בפרחי באך, שעברו אבחונים שונים שלא זיהו את הליקוי בויסות חושי, והילדים קיבלו מענה לקשיים ההתנהגותיים והחברתיים שמהווים רק את הסימפטום ולא את הבעיה עצמה.
