ההורים של אלה בת ה-4 הגיעו אלי לפגישה עייפים ומותשים.

אלה ילדה מתוקה ודעתנית. כל אינטראקציה איתה היתה כרוכה בקושי.

היא סירבה כמעט תמיד לשתף פעולה עם ההורים שלה.

היא לא רצתה להתקלח, כשחפפו לה את השיער או צחצחו לה שיניים

זה היה כרוך בצרחות איומות.

ההתארגנות בבוקר לקחה המון זמן ובעיקר המון אנרגיה...

היא לא אהבה את רוב הבגדים בארון שלה.

ארוחות משפחתיות זה היה נדיר כי

לרוב לא אהבה את האוכל שהוגש והסכימה לאכול רק קורנפלקס עם חלב.

אמא של אלה הרגישה שהיא ניסתה הכל... כל גישה לא הועילה איתה, היא ניסתה לוותר לה, היא ניסתה לזרום איתה, היא ניסתה לתת לה לבחור יותר, היא עשתה איתה טבלאות, הבטיחה פרסים, השתדלה להיות סבלנית, היא לקחה אותה לטיפול באומנות ועדיין כל אינטראקציה נגמרה בבכי ובטונים צורמים.

כשההורים של אלה הגיעו אלי לפגישה הראשונה - הם היו כל כך מיואשים ומותשים אבל למרות זאת יצאו מעודדים ואופטימיים מהפגישה!

בפגישה - קודם כל נתתי להם מידע מקצועי על קושי בויסות החושי ובמקרה שלה -רגישות יתר, הסברתי על תהליך האבחון, עצם הגילוי שיש לקושי שלה "שם" כבר הוביל להקלה מבחינתם.

נתתי להם כלים פרקטיים להתמודדות עם הקשיים בבית, והרכבתי לאלה תמצית פרחי באך לפי הקשיים הספציפיים שלה.

הם הגיעו אלי לעוד 4 פגישות ובכל פגישה הם תארו את ההקלה ואת היכולת שלהם להתמודד עם הקשיים שעלו. את המשפט שהם אמרו לי בפגישה האחרונה אף פעם לא אשכח: "תודה שחיברת אותנו עם הילדה שלנו".

תאור מקרה - קושי בויסות החושי, רגישות יתר